ערעור נדבכי תפיסת הביטחון

מתוך סמינר 2.0 לעדכון תפיסת הביטחון הלאומית | Seminar 2.0
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דף זה הינו פרק ב' מתוך מסמך הרשת חזון חדש לתפיסת הביטחון של ישראל.
הפרק הקודם: יסודות תפיסת הביטחון של ישראל
חלק זה של המסמך מתאר המגמות המובילות לערעור נדבכי התפיסה הקיימת על היבטיה השונים, וכולל טבלה המסכמת את הפער הנוצר.

מרכיבים מרכזיים של תפיסת הביטחון הנ"ל מתערערים בשנים האחרונות (ראו טבלה):

  1. העם היהודי ומדינת ישראל מתרחקים זה מזה – מספר הולך וגדל של יהודים לא רואים בישראל מרכיב מרכזי בזהותם, לא תומכים בה ולא מעורבים בה. חלקם אף מבקר ועוין אותה. בה בעת, המוסדות הקהילתיים היהודים נחלשים ולכן יכולתם של יהודי התפוצות לתמוך בישראל ולהתחבר אליה כקהילה מאורגנת נשחקת.
  2. המשך השליטה באוכלוסייה הפלסטינית מערער את האיזון שבין זהותה הדמוקרטית של ישראל לבין יהודיותה.
  3. ארצות הברית כבר לא צוק איתן של ישראל – ארצות הברית נתונה במשבר מתמשך ביכולתה למשול שבא לידי ביטוי בראש ובראשונה במצבה הכלכלי ובמעמדה הבין-לאומי. מעבר לכך, עלייתן של סין ורוסיה, השפעת המערכות בעיראק ובאפגניסטאן על דעת הקהל האמריקאית, ועצמאותה האנרגטית של ארצות הברית מסיטים את תשומת ליבה מהמזרח התיכון.
  4. תהליך דה-לגיטימציה בסיסית של ישראל במזרח התיכון בהובלת רשת ארגונים לא-ממשלתיים – בעשור האחרון ישראל ניצבת אל מול מתקפה שיטתית ומערכתית על המודל הפוליטי שלה, שמטרתה לשלול את הלגיטימציה הבסיסית שלה כמדינת הלאום של העם היהודי. מערכה זו מתרחשת בעולם הערבי והמוסלמי, וגם באמצעות רשת של עמותות ופעילים בשאר העולם.
  5. טלטלה של הבריתות המרכזיות של ישראל במזרח התיכון והיחלשותן ככלים להשפעה – המשטרים במצרים ובירדן נחלשו אל מול החברות האזרחיות שם, והם מתמודדים עם אתגרים פנימיים משמעותיים. כתוצאה מכך, יכולתן של מדינות אלה להשפיע פחתה. תורכיה צמצמה את יחסיה עם ישראל, ובפועל פירקה את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות.
  6. 'האביב הערבי', הכאוס וקריסת 'כתובות' מדינתיות במזרח התיכון – מדינות מרכזיות במזרח התיכון התפרקו לשחקנים וליחידות תת-מדינתיים בעלי זהות ייחודית דתית, גיאוגרפית, תרבותית או לאומית. התפתחות זו איינה את היכולת לעצב את האזור באמצעות קשר ישיר בין המנהיגים שמנהלים שיח רציונלי המעמיד במרכז את האינטרסים של המדינה. בנוסף, הטלטלה האזורית הביאה להססנות ומבוכה רבה בישראל ובמדינות המערב המתקשות לעצב מדיניות ולפעול לאורה כדי למנוע פגיעות קשות בחוק הבין-לאומי, הפרת הסכמים ואסונות הומניטריים.
  7. היחס לישראל:
    • מצד אחד, עוינות בסיסית דתית וחילונית כנגד ישראל התחדשה בדור הצעיר של המזרח התיכון – דור זה לא חווה את התבוסות הצבאיות של העשורים הקודמים, אך ירש את התפיסה שרואה בישראל 'נטע מערבי וקולוניאלי זר'. מצב זה קיים גם בישויות המקיימות יחסים מוצהרים עם ישראל – ירדן, במצרים וברשות הפלסטינית.
    • מצד שני, ישראל איננה במרכז העניין האזורי – רוב הסכסוכים הגדולים במזרח התיכון הם פנים-ערבים ופנים-אסלאמיים, ולא קשורים לישראל או לסכסוך שלה עם שכניה. יתרה מכך, מתפתחת שכבה רחבה בקרב האליטות והציבורים הערביים הדוחה את הניסיונות להסיט את הדיון בכשליה של החברה הערבית באמצעות שימוש בישראל כשעיר לעזאזל.
  8. איראן מתקרבת להגמוניה אזורית וליכולות צבאיות גרעיניות – התפתחות זו עלולה לערער את הבלעדיות הישראלית, לכאורה, בתחום הגרעין, ולמקד את תשומת הלב של הקהילה הבין-לאומית ביכולותיה של ישראל בתחום זה.
  9. פיתוח מענה צבאי לתפיסת ההפעלה של צה"ל והסטת העימות למרחבים נוספים – יריביה של ישראל פיתחו מענה לעליונות הצבאית והטכנולוגית של ישראל שמצליח למנוע מישראל ניצחונות מהירים, ללא פגיעה משמעותית בכוח אדם וללא פגיעה בעורף. בנוסף, התפתחו זירות מאבק שבהן אין לישראל יתרון. וכך, למעט המקרה האיראני, ישראל ניצבת מול ארגונים והתארגנויות נעדרי כתובת מדינתית שקשה לצפות את פעולותיהם, להרתיעם ולהכריעם. לכן:
    • סבבי הלחימה מתארכים ומתרחשים לעתים תכופות יותר;
    • היתרון של ישראל בשדה הצבאי מנוצל בשדות אחרים לפגיעה בלגיטימציה שלה;
    • עלות המערכות הצבאיות מאמירה לנוכח עלויות הטכנולוגיה הגבוהות;
    • צרכי הביטחון השוטף בשגרה מתגברים;
    • העורף הפך לזירה מרכזית שמטווחת בטילים רבים ומשוכללים.
  10. עליה במורכבות המערכת והמערכה:
    • קושי בחלוקת תחומי אחריות וסמכות לנוכח עליה ברמות הזיקה והתלות שבין רכיבים שנראים בחלוקה ראשונית נפרדים;
    • חשיבות הממדים הלא-צבאיים עולה בהשוואה לעימותים בעבר שבהם הממדים הצבאיים והמדיניים היו דומיננטיים. ממדים אלו כוללים לדוגמא את המערכה בתחום הלגיטימציה, המשפט הבין-לאומי, הכלכלה, החוסן והתקשורת. בשל כך, תיתכן מערכה שבה לא יתקיים קשר ישיר בין ההישג הצבאי להישג הלאומי;[1]
    • קושי ביכולת להבין, להעריך להגדיר תרחישים, לתכנן ולעצב מערכה, שמובילים להססנות ולעמידה מנגד.
  11. סדקים ב'מודל צבא העם' שהתבסס על העיקרון ש"כל העם צבא" ועל חלוקת תפקידים בין הסדיר והמילואים לפיה תפקיד מערך המילואים הוא להכריע במלחמה.
    • כרסום מתמשך באתוס שירות החובה הצבאי – שיעור הולך וגדל של אזרחים כשירים לגיוס לא משרתים שירות מלא ואיכותי. בנוסף, האוכלוסיה הערבית והחרדית שאינה משרתת במספרים משמעותיים גדלה בשיעורה היחסי באוכלוסיה;
    • חוסר שוויון בנטל המילואים – רוב אזרחי המדינה הכשירים לא משרתים שירות מילואים משמעותי, נטל המילואים על אלו המשרתים כתומכי הלחימה זניח, בעוד שהנטל על מי שמשרת ביחידות השדה של מערך המילואים הוא כבד ונוקשה;
    • פער בין היכולות המקצועיות של מערך המילואים לבין יעודו ככח הכרעה – היכולות המקצועיות של מערך המילואים נשחקות בשל קיצוץ באימונים, היקף התעסוקה המבצעית של כלל הצבא, וקצב השינוי הטכנולוגי;
    • הצבא מחולל פערים חברתיים בין יחידות העילית והיחידות הטכנולוגיות, שבהן השירות הצבאי מהווה מקפצה להון האנושי והחברתי, לבין היחידות הצבאיות 'הרגילות' בחי"ר, שריון, תותחנים וכיו"ב. נוסף על כך, אוכלוסיה שלמה, בעיקר במפקדות וביחידות העורפיות, שהשירות הצבאי שלה הוא בבחינת בזבוז זמן, ברמת המשרת, ובראיה הרחבה של המדינה;
  12. ערעור חברתי על הסמכות של נציגי מערכי הביטחון הלאומי – תהליכים עמוקים בחברה הישראלית ובעולם מובילים לסדיקה של האמון שבעבר העניקו האזרחים לאוחזים במושכות הביטחון הלאומי כברי סמכא בלבדיים.
  1. לדוגמא, ניתן לראות את מלחמת לבנון השניה בה חוסר הצלחה להגיע להכרעה במישור הצבאי התברר כהצלחה בחיזוק ההרתעה והשקט בצפון, ולחילופין את מבצע עופרת יצוקה בה התקיימו הצלחות צבאית שלא תורגמו להצלחה מדינית ולאומית.

טבלה 1: רכיבי תפיסת הביטחון למול מגמות השינוי

רכיב בתפיסת הביטחון

המגמה המתהווה

המשמעות

מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי

התרחקות בין מדינת ישראל והעולם היהודי

תמיכת יהדות התפוצות בישראל אינה מובנת מאליה כבעבר

רוב יהודי במדינת ישראל

התמשכות השליטה באוכלוסייה הפלסטינית וקושי הולך וגובר לסיימה. לכן מתערער האיזון שבין זהותה הדמוקרטית של ישראל לבין יהודיותה

אתגר ללגיטימציה הפנימית והחיצונית של מדינת ישראל

ברית עם מעצמה

ארה"ב נתונה במשבר פנימי; תלותה במזרח התיכון פוחתת; בעוד שהעניין שלה במזרח הרחוק גובר

ארה"ב איננה צוק איתן כבעבר.

מערך בריתות של ישראל במזרח התיכון ובשוליו

מצרים וירדן במשבר פנימי. תורכיה הפנתה כתף קרה לישראל

יכולת ההשפעה של ישראל בשת"פ על המזרח התיכון פוחתת

לגיטימציה בסיסית לקיומה של המדינה בגבולותיה

מערכה אזרחית לדה-לגיטימציה של ישראל

אתגור גובר של המודל המדיני של ישראל (הציונות)

רציונליות / ריאל פוליטיק במערכת היחסים של ישראל עם העולם הערבי

תוהו ובוהו במזרח התיכון; קריסת ה'כתובות המדינתיות'; כניסת שחקנים תת-מדינתיים רבים; הקצנה דתית

מורכבות הולכת וגוברת של הזירה; מחסור בכלים מדיניים להשפעה

אחריות בלעדית של המדינה בביטחון הלאומי

פתיחת השיח הביטחוני ומרחב הפעילות לשחקנים חוץ מערכתיים

ביקורת גוברת על מערכת הביטחון ועל הממשלה בבואה לפעול בתחום המדיני-ביטחוני

גישת 'קיר הברזל' לתסכול השאיפה להשמדת ישראל על ידי מדינות ערב באמצעות פעלתנות צבאית שמטרתה לשמר את הסטטוס קוו.

מצד אחד, ישראל הגיעה לעליונות צבאית מוחלטת מול יריביה בטווח הנראה לעין והעניין בישראל פוחת בקרב חוגים גדולים בעולם הערבי. מצד שני, משאבי העוינות כנגד ישראל מתחדשים בקרב חילונים ודתיים ואיראן חותרת לנשק גרעיני.

תהלך ההתהוות המועצם באזור הופך את השנוי המתמיד לסטטוס קוו החדש. גישת 'קיר הברזל' השמרנית בעיקרה מיצתה את עצמה בעת הנוכחית.

הרתעה באמצעות הכרעה מהירה מול צבאות האויב על יסוד יתרון טכנולוגי

פותחה תפיסת פעולה שמונעת מישראל להגיע לניצחונות מהירים ומכריעים ללא פגיעה בעורף הישראלי

סבבי הלחימה ארוכים ויקרים יותר ומתרחשים בתדירות גבוהה מבעבר ללא הכרעה מובהקת של ישראל

הרתעה קיומית ע"י נשק אסטרטגי

איראן שואפת להגמוניה אזורית בעלת יכולות גרעיניות.

מצד אחד, המזרח התיכון עלול להגיע לדו-קיום גרעיני. מצד שני, הנשק האסטרטגי איננו רלוונטי לרוב העימותים של ישראל.

אתגר הביטחון הוא האתגר המרכזי הניצב בפני המדינה. מערכת הביטחון זכאית לקדימות בהקצאת משאבים.

עלייה במרכזיות האתגרים הלא-צבאיים

אפקטיביות פחותה של המענים

התרעה המאפשרת היערכות מקדימה

אירועים אסטרטגיים שמתהווים מלמטה

היעדר מרחב התרעה וחוסר אפקטיביות להערכה

המילואים: "כל העם צבא". מערך המילואים יכריע את המלחמה

נטל השירות איננו שוויוני. מערך המילואים לא מקצועי מספיק למילוי משימת ההכרעה.

שחיקת האמנה החברתית סביב שירות המילואים.

מודל צבא העם: צה"ל זוכה לקדימות בהקצאת המשאבים הלאומיים, ובתמורה לוקח על עצמו משימות לאומיות שאינן ביטחוניות.

הצבא מתמקצע. תגמול יתר למשרתים ביחידות עילית טכנולוגיות ומבצעיות. חוסר שוויון בנטל.

הצבא מחולל פערים חברתיים.

לפרק הבא: חלון ההזדמנויות לשדרוג הביטחון הלאומי של ישראל

תגובות

blog comments powered by Disqus