מפגש התנעה/מבנה מערכת הביטחון הלאומית

מתוך סמינר 2.0 לעדכון תפיסת הביטחון הלאומית | Seminar 2.0
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שולחן עגול זה, שתובנותיו מצויות להלן, התנהל במסגרת מפגש ההתנעה לסמינר 2.0 לעדכון תפיסת הביטחון הלאומית של ישראל.

הדיון נערך סביב השאלה כיצד מארגנים את הארגון הצבאי והחברתי בשגרה ובחירום כך שיושג ניצחון לאומי.

רקע

התאמה בין מבנה לאסטרטגיה – בעולם העסקי האתגר הוא התאמה של מבנה לאסטרטגיה וחוסר הלימה זה הסיכון. מדינה תמיד נמצאת במתח הזה. מדינה תמיד מבקשת להוציא לפועל אסטרטגיות חדשות, אבל משנה את המבנה פעם בדור או כמה דורות. לכן היא מותחת את עצמה אבל השיטה לא מאפשרת.

דיון במושג הניצחון

  • הסכמה על השחיקה המוחלטת של מושגי ההכרעה/הרתעה/התרעה ברמת הביטחון הלאומי, עד לכדי קריסה פרדיגמטית, למרות שהם יכולים להמשיך לעשות עבודה ברמה האופרטיבית והטקטית (למשל - מושג ההכרעה, ברגע שהוא מצליח, מביא את הסיבוב הבא).
  • גם מושג הניצחון ברמה הלאומית חדל להיות רלוונטי, וצריך לבחון אותו מחדש.
  • חוסר ההלימה בין הישג צבאי להישג לאומי מתבררת בדיעבד - מתוך הבנה שאנחנו לא מנהלים מדיניות או מערכות להשמדה או להכרעה אלא סבבים, הפער בין עופרת יצוקה ומלחמת לבנון ניצב בצורה מאוד בולטת. בצד אחד, אי ההצלחה הצבאית בלבנון תורגמה למה שבצבא מתואר כהרתעה רבת שנים של חזבאללה (שברקע שלה, יש לאמר, מצויים גם היבטים נוספים). מצד שני, למדו בצד השני לעקוף את העליונות הצבאית שחשבנו לסגל בעופרת יצוקה דרך המהלכים של גולדסטון ודומיו. אלה גרמו לחוסר היכולת לשחזר את מה שיכונה – בצדק או שלא בצדק – אסטרטגיית הדאח'יה. לכן, היכולת להעריך נצחון או הצלחה במיוחד במסגרת המבצעים של ישראל הם בדיעבד.
  • ביטחון לאומי הוא לא משחק סכום 0 – ברמת הביטחון הלאומי חייבת להיות הבנה של המערכות הפועלות וההישג שכל אחת מהן מבקשת, כך שאפשרי ששני הצדדים יספרו סיפור ניצחון במקביל. ולהפך – כאשר הניצחון הצבאי לבדו מוצלח מאוד, הוא בדרך כלל רק מקרב את הסיבוב הבא וההישג ברמת הביטחון הלאומי נפגע.
  • לכן, ביטחון לאומי במאה ה-21 מחייב התבוננות על מה שעשה אובמה בסוריה. אובמה עיצב לעצמו תמונת ניצחון בלי הרבה ארונות וכסף ודמעות. הוא עשה את זה דרך דיון ציבורי, שותפות ציבוריות וקואליציות סביב הנושאים. בחלק מהנושאים הלמידה ושינוי העמדה אינם סממן לחולשה אלא סממן לכוח וליכולת לעצב מהלכים. אין לנו את אותה פריבילגיה מול סוריה, אבל האופן שבו אובמה מנהל ביטחון לאומי יכול להוות לנו השראה, למרות הצורה שבה כל העניין הוצג בישראל.
  • השאלה המרכזית בביטחון הלאומי היא לא החתירה לניצחון אלא השאיפה לביצור הבטחון הלאומי של המדינה – האם השגנו הישג שמייצר לנו אפשרות להסתכל חמישים שנה קדימה לפחות. (האם מושגי השגשוג לעומת שקיעה מסייעים? האם מושג קידום החזון הלאומי?)

האתגר של השגת הישג לאומי

  • הפער בביטחון הלאומי הוא העדר תודעה הוליסטית – בעוד שבעבר ניתן היה לבחון את המערכה בעיקר באספקט הצבאי והדיפלומטי, היום יש לפחות שש זירות רלוונטיות למערכה (חזית אזרחית, תקשורית, כלכלית, משפטית, דעת קהל עולמית, תודעת האוכלוסיה היריבה ועוד). יתרה מכך - אי אפשר לדבר על כל מרכיב בפני עצמו, כך שנדרשת חשיבה הוליסטית. השינוי הנדרש הוא פיתוח תודעתי בקרב מרחבי ההחלטה לשיח הוליסטי בנושאי הביטחון הלאומי: הסתכלות לאומית כוללת על כלל המרכיבים, צבאיים ואחרים. קידום "נצחון לאומי" צריך להתייחס למרחבים אחרים לגמרי.
  • מתיחת היתר של שולחן מקבל ההחלטות – למרות שברור היום שיש צורך להגיע להישג בכמה וכמה זירות נפרדות, בסוף שולחן ההחלטות מקבל החלטות כמעט רק באפיק האופרטיבי-ביטחוני, ושני לו רק המדיני-דיפלומטי. בפועל, במצבי קצה, אף אחד לא יאמר שהוא מוותר על שאר הזירות אבל אין מי שיקדם אותם. המחשבה שעולה שכל אחד במל"ל צריך לשאת את הדבר הזה על כתפיו היא בלתי אפשרית.

אחד הגורמים שמפריעים ל'לתת לאזרחים לבנות את מערכי העורף' זה איבוד שליטה. זו השאלה הבסיסית שצריך לשאול כדי לייצר שת"פ של אזרחים שאתה חייב אותו בשעת חירום. ההזדמנות

  • הפיכת הרב מימדיות לגורם אפקטיבי ולא מעכב - השאלה המרכזית היא איך התובנה הרב מימדית מייצרת דפוס או מנגנון שיודע למצות אותה. יש פה גם מתחים פוליטיים ותפיסתיים. הרבה דברים הם מאוד מורכבים ואי אפשר להביא אותם לידי מיצוי ב-2.0 הפשטני – פייסבוק לא יפתור לנו את הבעיה.
  • צורך בבירור מרחבי הרלוונטיות של ה-2.0 - הארגון בצורת ה-2.0 משמעותי מאוד בהסתכלות האזרחית הרחבה, אך הוא מוגבל מאוד כאשר הוא מתייחס למערכות מקצועיות-בטחונית. צריך לדעת איך לקדם אותו, ידע שחסר לנו היום כמערכת. זאת, לאור המיקוד של הממשלה ושל מנגנוניה, שלא פעם איננו המיקוד שישרת את הצרכים והאתגרים של רוב האזרחים. הדיון הפורה בנושא הזה הוא לא מי הגוף האחראי, אלא החשיבה על הדברים האחרים – איך מניעים שינויים.
  • השינוי של ה-2.0 כבר מתרחש – השינוי הוא כבר כאן, השאלה היא כיצד המערכת הממשלית מגיבה לשינוי הזה. מנגד, האתגר הגדול של ישראל הוא התפרקות הארגונים המסדרים (=הפרטה), כך שיכולת הארגון שהובילה את הישוב ואחר כך את ישראל להישגים הולכת ונשחקת.

ניתן לסכם כי למרות הבעיות המובנות, מרחב ה-2.0 עשוי להיות המענה של ארגון עצמי באותן סוגיות שהממשל איננו יכול להתמודד איתן בעת חירום בשל העדר קשב להחלטות. כדי שהמציאות הזו תהיה אפשרית יש צורך בכלים ארגוניים שיבנו בשגרה כך שבעת הצורך האזרח יוכל לפעול.

מצגת לפתיחת השולחן

שולחן מבנה

תגובות

blog comments powered by Disqus